ק'וּזְדוּל - לשונם הסודית של הגמדים

 

קרויה גם גמדית (שפת הגמדים)

 

מאויתת גם כ-  Khuzdûl

 

היסטוריה פנימית

 

בפרק השני של הסילמארילּיון למדים אנו שזמן לא רב אחרי שיצר אאולה את שבעת אבות הגמדים הוא 'החל ללמד אותם את הדיבור שהתקין למענם'. השם שנתנו הם לשפתם היה ק'וּזְדוּל, אשר פירושו בפשטות הוא "גמדית, לשון הגמדים", ולעצמם קראו ק'אזָאד. בהמשך נאמר ש- 'לפי אגדותיהם, מולידם אאולה הואלא (הקרוי בשפתם מאהאל), עשה להם את שפתם ולימד אותה לשבעת אבותיהם עוד בטרם הפיל עליהם תרדמה, עד שיבוא זמנם להקיץ בשנית. לאחר שהתעוררו, שפתם (כמנהג כל הדברים בארדה) השתנתה במהלך הזמן החולף, הסתעפה והשתנתה במצודות הגמדים השונות, המנותקות זו מזו. אך השינוי בק'וּזדוּל היה כה איטי והסתעפותה של השפה כה קטנה, עד שאפילו בעידן השלישי יכלו הגמדים ממקומות שונים לשוחח איש לרעו בקלות רבה. השינוי בק'וּזדוּל בהשוואה לזה בלשונות האלדאר והאדם היה "כשחיקתו של סלע קשה לעומת שלג נמס", כפי שנאמר ע"י הגמדים עצמם' (עמי הארץ התיכונה, עמ' 323). פֶּנְגוֹלוֹד' המלומד אף הוא מעיר על 'המסורת השגורה בפיהם...הם (הגמדים) מאמינים שאאולה התקין להם את שפתם בתחילה, ולכן השתנתה זו כה מעט' (מלחמת אבני-היקר, עמ' 402). בניגוד לזו התקינו לעצמם הגמדים צופן-מחווה, הניתן יותר לשינוי, זה אשר כביכול נקרא אִיגְּלִישְמֵק.

 

אך למרות היות הק'וּזדוּל כה משומרת במהלך תהפוכות הזמן, רק לעיתים נדירות נלמדה היא ע"י מי שאינו מן הגמדים. האגדות המאוחרות גרסו, שאאולה לימד את פיאנור את הלשון שעשה לילדיו עוד בואלינור, אך טוֹלקין מציין שאין בהכרח נכון הדבר; וייתכן שסופר סיפור זה רק בשל תהילתו של פיאנור, ולא היה בו מן אמת (בְויניאר טנגוואר). בני-הלילית בארץ התיכונה לא גילו עניין רב בשפת הגמדים, והיא לא נחשבה בעיניהם במיוחד: '..אך מלשון הנאוגרים (גמדים) לא הבינו הם אף לא מלה אחת, וזו היתה באוזניהם קשה וסרת חן; ומעטים מבני האלדאר מעולם למדו את סודה וידעו לשוחח בה' (הסילמארילּיון, פרק י'). אפילו טוֹלקין מצביע על עובדה זו, 'הגמדית מסובכת עד-מאוד וצורמת גם-יחד, עד שאפילו הבלשנים הקדומים מן האלדאר נמנעו מללמוד אותה' (מכתביו של ג'.ר.ר טולקין, מכתב 31). אך גם כאשר היה מי שרצה ללמוד את לשונם, לא ששו הגמדים ללמדה, שכן שפתם היתה 'סוד שמור, שלא בנקל חלקוהו, אף לא עם חבריהם הקרובים'(שרה"ט, נספח ו'). לפי תיאוריה אחת, הרגישו הגמדים שק'וּזדוּל שייכת לגזעם בלבד, ולאחרים לא ניתנה הזכות לדבר בה. כאשר רצו הם להתדיין עם בני גזעים אחרים, לרוב לצרכי מסחר, העדיפו הגמדים ללמוד שפה אחרת מאשר ללמד אחרים ק'וּזדוּל-גם כשהיה הצד השני חדור רצון ללמוד את זו. במשך העידנים הארוכים בארץ התיכונה, חלקו הגמדים את סודם ולימדו זרים את לשונם רק פעמים אחדות.

בעידן הראשון, כאשר נכנסו לראשונה אנשי בית האדוֹר מן המזרח לבֶּלֶרִיַאנְד, פגשו הם בשבט ארוכי הזקן מן הגמדים. בין השניים פרחה ידידות מיוחדת, והסיבה לכך היתה שאנשי האדור, בהיותם רוכבי סוסים מיומנים, יכלו להציע הגנה לגמדים מפני אוֹרְקים ושאר מרְעִין בִּישִין. הגמדים, בתמורה, 'לא מיאנו ללמדם ק'וּזדוּל, אלא שבני האדם מצאו זאת תהליך קשה ואיטי ללמוד מילים יחידות, שלאחר מכן הם אמצו והתאימו לשפתם-שלהם'. (אף-על-פי-כן, נראה כי לק'וּזדוּל היתה השפעה על המבנה של אדוּנאית, שפת בני-נומנור שהתפתחה מלשון הקדומה של האדאין). בני-לילית בעידן הראשון גילו עניין מועט בק'וּזדוּל, אך ניתן לציין לפחות אלדא אחד יוצא דופן: 'קוּרוּפִין התעניין מאוד בשפתם הזרה של הגמדים, והוא היחיד מבין הנולדור הגולים שעשה כך. ממנו קיבלו החכמים את הידע שלהם על ק'וּזדוּל' (עמי הארץ התיכונה, עמ' 358).

ניתן לציין לפחות מלה אחת ידועה שהוכנסה מק'וּזדוּל לסינדארין: המלה קֶ'לֶד "זכוכית", הועתקה והותאמה בלשון הסינדאר להֶלֶד' (ובסילמארילּיון ניתן למצאה כתחילית כֶלֶק-). שמם של הגמדים לעצמם, ק'אזָאד, הועתק והותאם ללשונות אֶלְדארִין- בקווניה הותאם ונהפך לקאסאר "גמד", ובסינדארין האד'וֹד (ולגמדים כגזע קראו האד'וֹדְרים). ובתהליך ההפוך, נראה שהגמדים שאלו מלה מסינדארין: המלה קִיבִּיל "כסף" בק'וּזדוּל וודאי קרובה בצורה כלשהי לקֶלֶבּ בסינדארין.

 

מאוחר יותר, בעידן השני, חלקו הגמדים בחוסר רצון חלק קטן מסודם, ולימדו אחדים מבני-הלילית מעט מק'וּזדוּל, מתוך עניין מדעי לחלוטין: 'הם הבינו וכיבדו את התשוקה שאינה נלאית, שידעו בני-הלילית לידע באשר הוא, ומספר מחכמי הנולדור המאוחרים הורשו ללמוד די והותר מן הלאמִבֶּה (שפה)- אַגְּלָאבּ בק'וּזדוּל, ומהאִיגְּלִישְמֵק (צופן-המחווה) שלהם בכדי להבין את מערכת-שפתם'. מסופר שפֶּנְגוֹלוֹד' המלומד מגּוֹנְדוֹלין 'שהה לזמן מה בינות הנאוגרים, במשכנם קאסארּוֹנְדוֹ (היא ק'אזאד-דוּם בקווניה)' (מלחמת אבני-היקר, ע"מ 395, 396). אין ספק שמלומד זה היה פחות יהיר וגאוותן ביחסו כלפי הגמדים מאשר קודמיו שבעידן הקודם, כאשר היה קורופין היחיד שלא נמנע בכוונת תחילה מלהתעניין בק'וּזדוּל (מכתביו של ג'.ר.ר טולקין, מכתב 31).

 

אולם, בשלב מסוים היו הגמדים תמיד 'תקיפים בחשאיותם... מסיבות שהיו חידה לבני-לילית ולאדם, שמעולם לא הבינו מדוע לא חשפו הגמדים כל שם שהוא בשפתם למי שאינו ממינם, וגם לאחר שרכשו את אמנות הכתב לא הרשו שייחרט שמם האמיתי באבן. לכן, לקחו להם שמות שבהם יזדהו לזר או לידיד, שמות שצורתם בלשונות האדם' (עמי הארץ התיכונה, עמ' 304). נספח ו' של שר הטבעות מאשר מנהג זה: 'את סודם (הק'וּזדוּל) ושמותיהם "הפנימיים" האמיתיים מעולם לא גילו הגמדים לזר. אף לא על מצבותיהם רשמו את שמם'. לפיכך, השמות בּאלִין וּפוּנְדִין, המופיעים בהקשר לק'וּזדוּל בכיתוב הלוח שעל קברו של בּאלִין, אינם שמות בק'וּזדוּל. אלו הם שמות בלשון אדם¹, תחליפים בלבד לשמותיהם האמיתיים של בּאלִין ואביו פוּנְדִין שנועדו לשימוש כאשר אלו שלא מן הגמדים היו נוכחים.

 

בפרק כ' בסילמארילּיון ניתן שם בגמדית, שמו של אַזאגָאל שר הגמדים מבֶּלֶגּוֹסְט. ייתכן שזהו תוארו או כינויו של הגמד במקום שמו ה"פנימי". פירוש שהוצע לשם הוא "לוחם", מכיוון שישנו דמיון לפועל באדוּנאית אַזְגּארָא- (azgarâ-) "הנלחם, היוצא למלחמה". שם גמדי נוסף הוא גּאמִיל זִיראק, שמו של נפח מן הגמדים, מורו של טֶלְכאר מְנוֹגּרוֹד (סיפורים שלא נשלמו, עמ' 90). ייתכן ואף זה כינוי, או ששמו הפנימי של הנפח נאמר לזר במקרה, למורת רוחו ולצערו הרב. הגמדים הפעוטים, לעומת זאת, לא טרחו כלל להסתיר את שמותיהם בק'וּזדוּל. בפרק כ"א של הסילמארילּיון, המבוסס על שירת 'נארן אִי הִין הוּרִין', מִים הגמד הפעוט מיד אומר לטוּרִין את שמו, ומגדיל לעשות כאשר מגלה את שמות בניו, קִ'ים ואִיבּוּן. אולי היה זה אחד מן המנהגים שהשניאו את הגמדים הפעוטים על הגמדים רגילים, ולכן גורשו מהערים הגדולות בבושת פנים. 

 

לעומת זאת, נראה כי הגמדים לא ראו זאת לא הולם לחשוף את שמותיהם של מקומות בשפתם. גִּימְלִי ביזמתו מספר לחבורת הטבעת כיצד קראו הגמדים למוריה ולהרים שמתחתם היא נמצאת: '...יודע אני את שמותיהם, שכן מתחתם שוכנת ק'אזאד-דוּם, היא מחפורת הגמדים הגדולה....שם ניצב לו בּאראזִינְבּאר, קאראדְ'ראס קרן-אודם...ומעבר לו עומדים שן-כסף וראש-ענן: ...שאותם אנו מכנים זִיראקְזִיגִּיל ובּוּנְדוּשַאט'וּר' (שרה"ט, חלק שני, פרק 5). לא נראה שהעליב הדבר את הגמדים כאשר ידעו זרים אחדים משמותיהם המיוחדים בק'וּזדוּל למקומות. כשבא גִּימְלִי לקאראס גּאלאד'וֹן שבארץ לוֹרִיֵין, עודנו שקוע בזעפו בשל היחס שקיבל משומרי בני-הלילית, ועל שנאלץ ללכת כסוי-עיניים, אמרה לו גּאלאדְרִיאֶל: '..אפלים מימיו של קֶ'לֶד-זָאראם, וצוננים מעיינות קִיבִּיל-נָאלא, ונאווים מכל היו אולמות העמודים הרבים של ק'אזאד-דוּם בימים קדומים, לפני נפול מלכים האדירים תחת הסלע הקורס.' ולאחר דברים אלו נאמר: '..וכששמע הגמד אותה נוקבת בשמות העתיקים של שפתו, נשא עיניו אליה, ומבטיהם נפגשו; ובעשותו כך נדמה היה לו, שהישיר עיניו אל תוך ליבו של אויב, וגילה שם הבנה ואהבה. פניו הביעו פליאה, ולאחר זאת חייך לה כבתשובה' (שרה"ט, חלק שני, פרק 7). אם כן, ראה גִּימְלִי בשימוש שעשתה גּאלאדְרִיאֶל בשמות הקדומים בק'וּזדוּל כמחוות-ידיד. דוגמה דומה ניתן למצוא בעידן הראשון, כאשר עונה מִים הגמד הפעוט לשאלתו של טוּרִין לשמה של הגבעה, אומר הגמד: 'אַמוֹן רוּד' נקראת כעת הגבעה, מאז שבאו בני-הלילית ושינו את כל השמות'- ומרמז ששינוי השמות הכעיס אותו.

 

היסטוריה חיצונית (מחוץ לארדה)

 

בנוגע לק'וּזדוּל, התבטא טוֹלקין שזו 'מֻתְוות בפרוט מסוים, למרות שהיא בעלת אוצר מילים קטן' (עמי הארץ התיכונה, עמ' 300). ללא ספק הק'וּזדוּל פותחה בשנות השלושים של המאה ה-20, לאחר מלה"ע הראשונה, שכן השמות ק'אזאדּוּם וגּאבּילְגּאט'וֹל בק'וּזדוּל מופיעים בגרסה מוקדמת של הסילמארילּיון, הנמצאת ב-'דרך האבודה וכתבים אחרים' בעמ' 274. בגרסה זו שמם של הגמדים בלשונם הוא ק'וּזוּד, והוא השתנה מאוחר יותר לק'אזָאד, וכמו כן אז ייחס טוֹלקין את השם ק'אזאדּוּם לעיר הגמדים נוֹגְּרוֹד, ולא למוֹרִיה (שבתחילה נקראה בסינדארין האד'וֹדרוֹנְד). על כך מעיר כרִיסְטוֹפֶר טוֹלקין: 'ק'אזאדּוּם הוא השם המפורסם הראשון. מרתק לבחון כיצד זה מופיע כבר בשלב כה מוקדם- אך כשמה הגמדי של נוֹגְּרוֹד. מאוחר יותר השתנה שמה של נוֹגְּרוֹד בק'וּזדוּל לטוּמוּנְזאהאר... גּאבּילְגּאט'וֹל, המופיעה כאן לראשונה, נותרה כשם הגמדי לבלגוסט' (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 278).

 

המבנה של ק'וּזדוּל

 

נאמר לנו על שפת הגמדים שהיא "מבחינת המבנה והדקדוק היתה היא שונה באופן ניכר מכל שאר לשונות המערב בזמן ההוא" (עמי הארץ התיכונה, עמ' 316-317). נראה שחשבו אותה לרוב כ"שפה קשה", כפי שרבים בעולם המערבי כיום מחשיבים את השפה הסינית.

 

הפונולוגיה של ק'וּזדוּל ייחודית בעניינים מסוימים בהשוואה לשפות בנות-ימינו. יש בה לפחות שני סותמים מנושפים, ק' (kh) ו-ט' (th), שהם כמעין ק ו-ט שאחריהם ה (אוויר יוצא כאשר מבטאים את האותיות האלו), ולא הצלילים כ ו-ת. בתחילה הצלילים הלטיניים K ו-T היו אף הם מנושפים, אך וודאי לא בחוזקה כפי שק' ו-ט' בק'וּזדוּל. בק'וּזדוּל ישנם גם סותמים לא מנושפים, כמו ה-ק וה-ט ברוסית ובצרפתית. אך בניגוד לאנגלית, רוסית וצרפתית, ק' ו-ט' הן הברות בפני עצמן, ויש להבדילן מק ו-ט. מכיוון שמעוטות המילים הידועות לנו בק'וּזדוּל, אין זה מפתיע שאין לנו צמדים מינימלים, אך נראה שק' כנגד ק ו-ט' כנגד ט מושווים בתחילה: קִיבִּיל-נָאלא כנגד ק'אזאד-דוּם וטוּמוּנְזאהאר כנגד ט'ארְקוּן. בק'וּזדוּל ישנו גם העיצור הפוצץ בּ, חוככים האטומים (לא נשמעים) פ ו-ס, וחוככים נשמעים ז ו-ג (gh). כמו כן ישנם גם הצלילים ל צדי (הגה הנחתך כאשר קצה הלשון נוגע במכתש מבלי לחסום את מעבר האוויר משני צדי הלשון) ו-ר מֻרעד (היו גמדים שהשתמשו ב-ר עִנְבָּלִי, אחרים השתמשו ב-ר מתגלגלת), העיצורים האפיים נ ו-מ והחצי-תנועה י.

 

אילו חלק מן העיצורים הם ייחודיים, מערכת התנועות לעומתם היתה די רגילה. התנועות הקצרות יצרו מערכת קלאסית של חמש תנועות: a, i, e, o, u. לפי ההערות של טולקין ברוּנוֹת של דֵירוֹן (Daeron), תנועות מוקטנות כגון אלו הנשמעות במלה Butter אף הן היו נפוצות, אך הן לא מאומתות ישירות (אלא אם כן חלק מצלילים ה-u וה-e מייצגים שאר תנועות כאלו). ארבע תנועות ארוכות מאומתות:â, ê, î  ו- û. החיסרון הגלוי לעין של ô וודאי קשור למכלול הכתבים המצומצם הידוע לנו. תנועות ארוכות תוכלנה להתקצר כאשר אין הן מוטעמות(?), יש להשוות בין Khazâd ל-Khazad-dûm. (למעשה אין אנו יודעים דבר כיצד מוטעמות מלים בק'וּזדוּל).

 

המבנה הבסיסי של ק'וזדול דומה לזה של שפות שמיות, כדוגמת עברית וערבית. הבסיסים שמהם מופקות המלים אינם מלים ברות-ביטוי בפני עצמן, אלא מכילים רק עיצורים, ללא תנועות. שמות-עצם, פעלים, שמות-תואר וכו' מופקים לא רק ע"י סיומות ותחיליות (אם משתמשים באלו בכלל), אלא גם ע"י החדרת תנועות מסוימות בין העיצורים, ולעיתים ע"י הכפלת אחד מן העיצורים. לעיתים קרובות מלים למעשה מוטות (שמתבצעת בהן פעולת הטיה) ע"י שינוי תנועה-פנימית, במקום ע"י הוספת מוספית: פירושה של המלה Rukhs (רוּקְ'ס) הוא "אוֹרְק", אך צורת הרבים היא Rakhâs (ראקָ'אס). השורש העיצורי של מלה זו נשאר זהה, במקרה הזה *R-Kh-S. כפי שבשפות שמיות, כך גם בק'וּזדוּל ישנם בד"כ שלושה עיצורים בשורש; מספר שורשים שכאלו מוזכרים בכרך 7 של ההיסטוריה של הארץ התיכונה, "בגידתה של איזנגארד" בעמ' 174, ובעמ' 466 בכרך 6 "שובו של הצל":   B-R-Z"אדום",  B-N-D"ראש", K-B-L "כסף", N-R-G "שחור". דוגמה לשורש דו-עיצורי היא Z-N "חשוך, אפלולי" (שובו של הצל, עמ' 466). כמובן שהתנועות יתווספו כאשר שורשים אלו יהפכו למלים של ממש, כדוגמת  baraz"אדום" ו-bund "ראש" מהשורשים B-R-Z ו-B-N-D. השורש העיצורי *Kh-Z-D מכיל את מכיל בתוכו את הרעיון הכללי של "גמדיות" (בעברית השורש ג-מ-ד מקביל ל-*Kh-Z-D) במלים כגון Khazâd "גמדים" ו- Khuzdul"גמדית" ("אורקית" תהיה כפי הנראה *Rukhsul [*רוּקְ'סוּל]). אותו שורש ללא ספק מופיע בשם הק'וזדול הקדום לנארְגּוֹתְרוֹנְד, נוּלוּקִּ'יזְדִין (Nulukkhizdîn), שם שמשמעותו המדויקת אינה ידועה (הערה על כך שהשם שניתן בפרק כ"א של הסילמארילּיון, נוּלוּקִּיזְדִין, הושם עם שגיאת כתיב תימצא במלחמת אבני-היקר, עמ' 180). המשמעות הכי בסיסית של השורש *Kh-Z-D וודאי קשורה בדרך כלשהי למספר "שבע", בהשוואה למלה הדומה מאוד באדונאית האזִיד (hazid) "שבע" (שובו של הצל, עמ' 428). הגמדים היו צאצאים לשבעה אבות, והתחלקו לשבעה שבטים- וכפי שידוע לנו, אף בעידנו מקושרים הגמדים למספר שבע במעשיות ילדוּת מאוחרות של בני-אנוש.   

 

ניתוח מכלול הכתבים

 

כפי שהוזכר קודם-לכן, מכלול הכתבים בק'וּזדוּל מצומצם מאוד. ישנם מספר שמות כמו ק'אזאד-דוּם וזִיראק-זִיגִּיל, הכתובת על קבר בּאלִין, וקריאת הקרב: בּארוּק-ק'אזָאד! ק'אזָאד אַיִ-מֵנוּ! "גרזני הגמדים! הגמדים עליכם! (Baruk Khazad! Khazad ai-mênu!).

 

נאמר שהפירוש של בּארוּק-ק'אזָאד! (Baruk Khazad!) הוא "גרזניי הגמדים!". בּארוּק בד"כ ייחשב כדוגמה לדבר הנקרא בעברית "סמיכות הקִּנְיָין", כלומר מצב שבו המלה מוצבת לפני שם-העצם כדי לבטא קרבת קניין: X Y פירושו "ה-X של Y" (ניתן להשוות זאת לעברית: 'סוס המלך' פירושו סוס ששייך למלך). כמובן שאין אנו יכולים להיות בטוחים שבארוּק היא צורת הרבים הרגילה "גרזנים", ולא צורה מיוחדת שפירושה "גרזני ה-". ייתכן והדבר בעל חשיבות, שבכל שאר צורות הרבים המאומתות יש תנועות ארוכות: Khazâd (ק'אזָאד) "גמדים", Rakhâs (ראק'אס) "אורקים", tarâg (טארָאגּ) "זְקָנים", shathûr (שאט'וּר) "עננים", ûl (אוּל) "פלגים", ו-dûm (דוּם) "אולמות, היכלים". הייתכן שצורת הרבים הרגילה של Baruk היא *barûk? ייתכן וshathûr מייצג תבנית לרבים של -a-û-. בעברית, לעתים תכופות מתקצרות התנועות במלים במקרה של סמיכות. או, בהתחשב שהתנועה u היא בברור ייסוד גמדי שפירושו "של" (Bund-u-shathûr "ראש של / בְ עננים", בגידתה של איזנגארד, עמ' 174), האם היא משולבת ב Baruk-, בין העיצור השני והשלישי? נראה כי מלים בעלות שורש בסיסי של שלושה עיצורים (1-2-3) הופכת לצורת יחיד כך: 1-u-2-3 (bund "ראש",Rukhs "אורק", מהשורשים העיצוריים ,B-N-D  (*R-Kh-Sולצורת רבים כך: 1-a-2-â-3 (Rakhâs "אורקים", בהשוואה ל- Khazâd "גמדים" ו- tarâg"זְקָנים" מתוך השורשים הלא מאומתים*Kh-Z-D  ו-*T-R-G). מכיוון שנראה כי ל- Barukיש שורש דומה של שלושה עיצורים (*B-R-K), נוכל להוסיף סמיכות קניין ברבים בתבנית של  1-a-2-u-3בכדי להדגים ולהטות את B-R-K בדרכים הבאות: צורת יחיד *burk "גרזן", צורת רבים רגילה *barâk "גרזנים", צורת רבים בסמיכות קניין Baruk "גרזניי ה-" (ובדומה לצירוף הלא מאומת *tarug Khazâd "זקניי הגמדים" מהצורה המאומתת tarâg "זקנים"?). סמיכות הקניין בצורת יחיד יתכן ותהיה בתבנית 1-u-2-3-u (*burku Khazâd "גרזן הגמדים"), אִילו Bundushathûr הוא פשוט  *Bundu Shathûr"ראש של עננים" שנכתב כמלה אחת בעת ששימש כשמו של הר (מהשורש B-N-D "ראש").

 

חלקה השני של קריאת הקרב הוא ק'אזָאד אַיִ-מֵנוּ! (!Khazad ai-mênu) "הגמדים עליכם!", המשפט האמיתי היחיד בק'וּזדוּל. אַיִ-מֵנוּ (Ai-mênu) שפירושו "עליכם", מורכב מ-Ai (אַיִ), צורה מוקטנת של aya (אַיַיה) "על", ומ-mênu (מֵנוּ) "אתם". משפט זה הוא ללא ספק נָקוּב, ולא מכיל מידע ממשי ושווה ערך על הפועל "Are" בק'וּזדוּל. משפטים כגון זה- "X Y" שפירושם "X הוא/הם Y"- נפוצים ברוסית ובשפות שמיות רבות. ייתכן ודבר זה יתמוך בתיאוריה של סמיכות ברורה בשמות-עצם, בכדי להפריד את ה-" X Y" שפירושם "X של Y" מה-"X Y" שפירושם "X הוא Y".

 

וכעת ישנו הטקסט המופיע על לוח-מצבתו של בּאלִין, כאשר היה מפוענח מהרוּנוֹת אל כתב המובן לנו: בּאלִין פוּנְדִינוּל אוּזְבּאד ק'אזאדּוּמוּ (Balin Fundinul uzbad Khazaddûmu), "בּאלִין בנו של פוּנְדִין, שר מוריה". השמות בּאלִין ופוּנְדִין הם בלשון אדם, ולכן האטימולוגיות של אלו אינן נחוצות לנו. מה שנותר היא הסיומת ul-, שכאן משומשת בכדי ליצור קשר אבהי (שעל שם האב), המלה אוּזְבּאד (uzbad) "שר", והשם המוכר עד-מאוד Khazad-dûm "משכנות הגמדים, מוריה" (למרות שאין שום מקבילה למקף בכתובת הרוּנוּת). כאן מופיעה הסיומת -u, שללא ספק היא מסמלת יחסת הקניין בצורה כלשהי. אך מדוע נדרשת כאן סיומת, כאשר אין כלל בקריאת הקרב Baruk Khazad "גרזניי הגמדים"? (אין זה משנה אם Baruk היא צורה מיוחדת שפירושה "גרזניי ה-" או פשוט "גרזנים"; אפילו אם היא כוללת בתוכה ייסוד שפירושו "של", הטיה מסוג זה תשפיע רק על המלה הראשונה במבנה, ולא על המלה השנייה כפי שב-uzbad Khazaddûmu). סיומת זו ללא ספק היא יחסת קניין מושאית (של יחסת המושא) מסוג כלשהו, המציינת שמוריה נשלטת ע"י שר, ושהיא לא פשוט "בבעלותו" של אותו שר (ואילו היתה מוריה פשוט שייכת לשר, האם היו המלים אז כ-*uzbud Khazaddûm לפי התבנית של Baruk Khazad??). תיאוריה זו מוצאת תמיכה רבה באדונאית /*אולי להוסיף קישור למאמר?*/, שפת נומנור, שהתפתחה מלשונות אדם שהושפעו מק'וזדול (תבוסת סאורון, עמ' 414). בשפה זו יש צורת "מושא" המשלבת את האות u כסיומת, כדוגמת gimlu-nitîr (גִּימְלוּ-נִיטִיר) "מצית הכוכב" (כאשר gimlu הוא צורת מושא של gimli "כוכב", תבוסת סאורון, עמ' 428). למרות שיחסת המושא הנומנורית הזו משומשת רק כסיומת, ולא באופן עצמאי כפי שבאוּזְבּאד ק'אזאדּוּמוּ, ייתכן ובמקור היא היתה קרובה לצורת המושא בק'וּזדוּל.

 

שם העצם היחיד שגם צורת היחיד וגם צורת הרבים שלו מאומתות הוזכר כבר, Rukhs "אורק" ו-Rakhâs "אורקים". כפי ששוער בקטעים הקודמים, ייתכן ו-Khazâd "הגמדים" ו- tarâg "זקנים" הן צורות רבים לפי אותה תבנית, כך שצורות היחיד של "גמד" ו-"זקן" הן *Khuzd ו-*turg. המלה shathûr "עננים" ללא ספק משתייכת לתבנית ריבוי אחרת מזו של Khazâd ו-Rakhâs, ואין ביכולתנו לבנות לה את צורת היחיד. סביר להניח שתהיה לצורת היחיד אותם עיצורים *Sh-Th-R, אך תנועות שונות. שמות עצם בצורת רבים אחרים הם ûl "פלגים" ו-dûm "אולמות, היכלים" (יתכן והשני הוא גם תיאור לקיבוץ יחידים). האם יש חשיבות לכך ששני שמות העצם האלו מכילים את התנועה הארוכה û, כפי שהיא גם ב-shathûr ?

 

רק שלושה פעלים מאומתים בק'וּזדוּל: gunud (גּוּנוּד) "חצב תחת-קרקע, כרה, חפר" (שעליו נאמר שהוא שורש), felek (פֶלֶק) "חוצב בסלע" והמלה הקרובה לזו felak (פֶלאק), שפירושה להשתמש בכלי כמו שבאזמל רחב-להב, כמעין קרדום קטן ללא הקַת. felak יכול להתפרש גם כשם הכלי שאיתו מתבצעת הפעולה (דבר דומה ניתן למצוא באנגלית, במלה hammer שפירושה גם שם עצם- פטיש, וגם כפועל-הכה בפטיש). דוגמה זו מצביעה על כך שהפעלים בק'וּזדוּל אינם יכולים להיות מֻבדלים משאר חלקי הדיבור ע"י צורתם בלבד.

 

ישנם שמות-תואר אחדים: המלה Khuzdul (ק'וּזְדוּל) עצמה, פירושה ככל הנראה הוא "גמדית", בהיותה שאובה מק'וּזְד (*Khuzd) "גמד" ומהסיומת –ul (-וּל) שמשומשת גם כדי ליצור קשר אבהי: Fundinul (פוּנְדִינוּל) "בנו של פוּנְדִין". ישנו גם sigin (סִיגִּין) "ארוך/ים" ב-Sigin-tarâg (סִיגִּין-טארָאגּ), ארוכי-זקן (עם-דורין). אִילו שמות-התואר בק'וּזדוּל מותאמים במספר, sigin יכול להיות צורת רבים (מאידך גיסא, יוכל הבסיס, צורה לא מוטת של השם-תואר, לשמש כצירוף-כבול). Zirak (צורת רבים *zirik??) יכול להיות שם-עצם שפירושו "כסוף", כך לפי 'בגידתה של איזנגארד', עמ' 174, אך עמוד לאחר מכן מוצע שפירושה של המלה הוא "חוד" במקום זה. ייתכן ששם-התואר עוקב אחר שם-העצם שהוא מתאר; ראה המשך.

 

בצירופים, סדר היסודות זהה לזה שבאנגלית (אך לא בעברית, ולכן ניתנים השמות הלטינים): Khazad-dûm "Dwarrowdelf" (ק'אזאד-דוּם "משכנות הגמדים"),Kibil-nâla  "Silverlode" (קִיבִּיל-נָאלא "עוֹרַק-כּסף"),Kheled-zâram  "Mirrormere" (קֶ'לֶד-זָאראם "אגם המראות", מילולית "ביצת הזכוכית"), Gabilgathol "Great Fortress" (גּאבּילְגּאט'וֹל "(ה)מצודה הגדולה"),Sigin-tarâg  "Longbeards" (סִיגִּין-טארָאגּ "ארוכי-זקן"). נראה כי השםZirak-zigil  "Silver-spike" (זִיראק-זִיגִּיל "חוד כסף", קֶלֶבְּדִיל שן-כסף) מתאים לתבנית זו (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174), אך מאוחר יותר החליט טולקין ש- Zirakהוא "חוד" ו-zigil הוא "כסף", ולא להפך. במקרה הזה, ייתכן ובמלה זו ישנה "סמיכות הקניין" בדיוק כפי שנראה שיש ב- Baruk Khazad: *Zirak zigil "חוד (של) כסף" (סמיכות שפרודו, בהיותו בור לגמרי בק'וּזדוּל, חשב לצירוף-כבול ואיית כ- Zirak-zigil, Zirakzigil). אִילו zigil הוא שם-התואר "כסוף" במקום שם-עצם, סמיכות זו תוכל להציע ששמות-תואר עוקבים אחר שמות-העצם שהם מתארים.

 

רק כינוי גוף (כלומר, אחד מהגופים: ראשון-אני,אנחנו, שני-אתה, אתם ושלישי-הוא, הם) אחד מאומת: mênu (מֵנוּ) "אתם" (מלחמת אבני-היקר, עמ' 20).

 

ידועות רק שתי מלות-יחס: aya (אַיַיה) "על" ([מלחמת אבני-היקר, עמ' 20], צורה מוקטנתai  מ-ai-mênu "עליכם") ו-u "של, בְּ" (מאומת רק בצירוף-כבול, Bundushathûr="ראש של / בְ עננים", שמו של ההר ראש-ענן, זה הקרוי בסינדארין פאנוּיִד'וֹל).

 

מועט מה שניתן להגיד על גזירה. נראה כי תבנית גזירה אחת היא בצורת 1-a-2-3-û-n, כאשר 1,2,3 פירושם שלושה העיצורים בשורש. נראה כי המשמעות של תבנית זאת היא פשוט "איש, דבר או מקום המאופיין במשמעות השורש": Nargûn (נארְגּוּן) "מוֹרְדוֹר, *ארץ-שְחוֹר" מן השורש N-R-G "שחור", ו-Tharkûn (ט'ארְקוּן) "איש-מטה", שמו הגמדי של גּאנְדאלְף (מן השורש *Th-R-K "מטה"?). אם העיצורים Z-Gh-L הם אכן שורש של הפועל "ללחום" ו-Azaghâl (אַזאגָאל) פירושו "לוחם", אזי שיש לנו תבנית agentive /*לא נמצא פירוש*/ של a-1-a-2-â-3. ייתכן והמלה Khuzdul "גמדית" תטען לתבנית תָּאֳרִית 1-u-2-3-u-l. אך כפי שצוין בקטעים הקודמים, ייתכן ו- ul- היא פשוט סיומת תארית המתווספת לצורת היחיד של שם העצם (*Khuzd "גמד"), השווה גם את הסיומת בקשר אבהי: Fundinul (בנו של פוּנְדִין). אם כן, אין שום צורך לבסס תבנית 1-u-2-3-u-l המערבת עיצורים מקוריים.

 

שמות תואר כדוגמת baraz "אדום" (שורש B-R-Z) או sigin "ארוך" (מן השורש הלא מאומת *S-G-N) מייצגות בברור תבניות תואר 1-a-2-a-3 ו- 1-i-2-i-3 (למרות כי נראה ש-kibil "כסף" הוא שם עצם).

 

נראה כי המלה Mazarbul (מאזארְבּוּל) כמו ב-"חדר המאזארבּול" (חדר הרשומות) מייצגת גזירה יותר מורכבת. אילו ul- היא פשוט סיומת תארית המדוברת בקטעים הקודמים (דבר שאומר ש"של ה-" בתרגום היה מיותר לחלוטין), נותר לנו mazarb "רישום(ות?)". הייתכן וזה סוג כלשהו של בינוני פעול, או שם העצם התואם של הפועל "רשם" (סביר להניח והשורש העיצורי הוא *Z-R-B)? אם כן, ניתנת לנו התבנית m-a-1-a-2-3.

 

אוצר המילים של ק'וּזדוּל

 

(מילון זה מבוסס ברובו על רשימה שחוברה ע"י ליסה סטאר המופיעה בגיליון מספר ארבע שלTyalië Tyelelliéva , בעמוד 22. שם היא הודתה לגִ'ים גִילּוֹגְלִי, אַלְבֶּרְטוֹ מוֹנְטִיֶירוֹ ואָנְתוֹנִי אָפֶּלְיארְד על הערותיהם התורמות ועצותיהם). מרשימה זו הוצא השם בּאלִין, שלמרות שהוא מופיע על הכתובת במצבה על קברו של בּאלִין, הינו שם בלשון אדם. כך גם הדין עם פוֹרְן, שמו של טום בומבאדיל בפי הגמדים. מאידך גיסא, נכללת המלה פוּנְדִינוּל, למרות שרק הסיומת -וּל מקורה בק'וּזדוּל. שם נוסף שהוצא מן הרשימה הוא דוּשְגּוֹיִ "מינאס מוֹרגּוּל", אשר ללא ספק הוא אורקית, אך אף-על-פי-כן נראה כי הוא כולל בתוכו את הייסוד דוּש "אפל, שחור" המופיע גם בבּוּזוּנְדוּש, שמו הגמדי של הנהר מוֹרְתוֹנְד שבגּוֹנְדוֹר.

 

אַגְּלָאבּ (aglâb)- "לשון (מדוברת)" (טבעת מורגות, עמ' 395), אין ספק שבמלה זו ישנו השורש עיצורי ג-ל המצוי גם במלה אִיגְּלִישְמֵק.

 

-אוּ (u-)- "של / בְ", בבּוּנְדוּשַאט'וּר (בּוּנְד-אוּ-שַאט'וּר "ראש של / בְ עננים"-בגידתה של איזגארד, עמ' 174), ובאוּזְבּאד ק'אזאד-דוּמוּ (Uzbad Khazad-dûmu) "שׂרה של מוֹרִיה" (שרה"ט, חלק שני, פרק 4).

 

[אוּדוּשִינְבּאר (Udushinbar)- צורה שהוחלפה ע"י טולקין בבּוּנְדוּשַאט'וּר (בגידתה של איזגארד, עמ' 174).]

 

אוּזְבּאד (Uzbad)- "שר" (שרה"ט, חלק שני, פרק 4).

 

אוּל (ûl)- "פלגים", ייסוד המופיע באַזאנוּלְבִּיזאר (שובו של הצל, עמ' 466).

 

-וּל (-ul)- סיומת תארית אפשרית (בק'וּזדוּל "גמדית", פוּנְדִינוּל "[בנו] של פוּנְדִין).

 

[אוּרוּקְט'ארְבּוּן (Uruktharbun)- שם למוריה? ייתכן והוחלף ע"י ק'אזאד-דוּם (שובו של הצל, עמ' 458).]

 

אַזאגָאל (Azaghâl)-שמו של שר הגמדים מבֶּלֶגּוֹסְט, הנזכר בסילמארילּיון בפרק כ'.

 

[אַזאנוּל (Azanûl)-- צורה שנראה שטולקין החליפה בשם אַזאנוּלְבִּיזאר. (שובו של הצל, עמ' 466).]

 

אַזאנוּלְבִּיזאר (Azanulbizar)- "עמק הפלגים האפלוליים, עמק הדִימְרִיל" (שרה"ט, חלק שני, פרק 4). במצפן לטולקין, עמ' 182, אמר טולקין על שם זה שהוא: "תרגום מדויק של השם ללשון המערב: העמק בו נאספים הפלגים מן ההרים וזורמים באפילה". ראה גם בשובו של הצל, עמ' 466 נאמר ששם זה מורכב מן היסודות אוּל, בִּיזאר ומהשורש ז-נ.

 

אִיבּוּן (Ibun)- שמו של אחד מבני מִים, הגמד הפעוט (הסילמארילּיון, פרק כ"א; סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?).

 

אִיגְּלִישְמֵק (Iglishmêk)- צופן-מחווה ששימש את הגמדים (מלחמת אבני-היקר, עמ' 395). במלה זו ישנו השורש העיצורי ג-ל המצוי גם במלה אַגְּלָאבּ.

 

אַיִ-מֵנוּ (ai-mênu)- "עליכם" (מתוך קריאת קרב). מורחב מאַיִ, צורה מוקטנת של אַיַיה, וממֵנוּ "אתם". (שרה"ט, חלק שלישי, פרק 7, נספח ו' לשרה"ט).

 

אַיַיה (aya)- "על" (מלחמת הטבעת, עמ' 20). הוקטן לאַיִ באַיִ-מֵנוּ "עליכם".

 

אִינְבּאר (inbar)- "קרן"; השורש העיצורי של זה הוא מ-בּ-ר, אך כאן ניתן לראות שהוא השתנה מ-מבּ ל-נבּ (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174). ייסוד המופיע בשם בּאראזִינְבּאר.

 

בּאראז (baraz)- "אדום?" מופיע בבּאראזִינְבּאר. ייתכן שקיצורו של שם ההר, בּאראז, פירושו "האדום" (שרה"ט, חלק שני, פרק 3).

 

בּאראזִינְבּאר (Barazinbar)- "קרן-אודם", אחד מההרים מעל מוריה, זה הקרוי בסינדארין קאראדְ'ראס (שרה"ט, חלק שני, פרק 3).

 

בּארוּק (Baruk)- "גרזניי" (מלחמת הטבעת, עמ' 20), מתוך קריאת הקרב הגמדית בּארוּק-ק'אזָאד! "גרזניי הגמדים!". ייתכן וזו מכילה צורת ריבוי של *בּוּרְק (*Burk).

 

בּארוּק-ק'אזָאד! (Baruk Khazad!)- "גרזניי הגמדים!", קריאת הקרב הגמדית (שרה"ט, נספח ו').

 

בּוּזוּנְדוּש (Buzundush)- "מוֹרְתוֹנְד (בסינדארין), שורש-שחור", שמו של נהר בגּוֹנְדוֹר (בגידתה של איזנגארד, עמ' 167).

 

בּוּנְד (bund)- "ראש" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174), יסוד הנמצא בשם בּוּנְדוּשַאט'וּר.

 

בּוּנְדוּשַאט'וּר (Bundushathûr)- "ראש-ענן", אחד מההרים הניצבים מעל מוריה, זה הקרוי בסינדארין פאנוּיִד'וֹל (שרה"ט, חלק שני, פרק 3). מורכב מן היסודות  בּוּנְד-אוּ-שַאט'וּר "ראש של / בְ עננים" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

בִּיזאר (bizar)- "עמק, גיא" (שובו של הצל, עמ' 466), מוצא מתוך אַזאנוּלְבִּיזאר.

 

בּ-נ-ד (B-N-D)- שורש של בּוּנְד (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

בּ-ר-ז (B-R-Z)- שורש של בּאראז (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

גּאבּיל (gabil)- "גדול" מוּצא מתוך השם גּאבּילְגּאט'וֹל.

 

גּאבּילָאן (Gabilân)- שמו של הנהר סִירִיוֹן בבֶּלֶרִיאַנְד (מלחמת אבני-היקר, עמ' 336). ככל הנראה מכיל את היסוד גּאבּיל "גדול", כמו גּאבּילְגּאט'וֹל.

 

גּאבּילְגּאט'וֹל (Gabilgathol)- "(ה)מצודה הגדולה", שמה של עיר הגמדים שקרויה בסינדארין בֶּלֶגּוֹסְט (הסילמארילּיון, פרק י'; הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 274).

 

גּאט'וֹל (gathol)- "מצודה", מבודד מגּאבּילְגּאט'וֹל.

 

גּאמִיל זִיראק (Gamil Zirak)- שם של נפח מן הגמדים, מורו של טֶלְכאר מְנוֹגּרוֹד (סיפורים שלא נשלמו, עמ' 90). פירושים שהוצעו לשם הם "כסף ישיש" או "חוֹד ישיש", ראה זִיראק.

 

גּוּנְדוּ (gundu)- "אולם תת-קרקעי", מלה זו היא מן השורש גּוּנוּד (עמי הארץ התיכונה, עמ' 352). הייתכן שצורה כלשהי של שם עצם זה מופיע בשמו של הר-האורקים גּוּנְדאבּאד (Gundabad), שנאמר "שמקורו הוא מן הק'וּזדוּל"? (עמי הארץ התיכונה, עמ' 301)

 

גּוּנוּד (gunud)- "חצב תחת-קרקע, כרה, חפר", נאמר שזהו שורש, להערה ראה גּוּנְדוּ.

 

דוּם (dûm)-"מחפורות, אולמות, היכלים", יתכן שזו צורת רבים אמיתית או מלה לתיאור קיבוץ יחידים, מופיעה בק'אזאד-דוּם.

 

זָאראם (zâram)- "אגם, בריכה", מופיע בנאראגּ-זָאראם ובקֶ'לֶד-זָאראם (שובו של הצל, עמ' 466).

 

ז-גּ-ל (Z-G-L)- שורש עיצורי של זִיגִּיל (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

זִיגִּיל (zigil)-או שפירושה של מלה זו הוא "חוד (קטן יותר ודק יותר מקרן)" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174) או מלה שפירושה "כסף" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 175). נאמר שפירושו של הצירוף זִיראק-זִיגִּיל הוא "חוד כסף", אך לא ברור לחלוטין איזה יסוד מן השניים פירושו "כסף" ופירושו של מי הוא "חוד". לפי הסברו האחרון של טולקין, זִיגִּיל הוא "כסף", ובהתאמה לכך נרשם השם זִיגִּילנָאד כשמו של הנהר עורק-כסף (קֶלֶבְּראנְט) במקור אחד (עמי הארץ התיכונה, ע"מ 279, 286). אולם, עמודים 174-175 בבגידתה של איזנגארד (ואף שרה"ט עצמו) מרמזים בבירור שקִיבִּיל-נָאלא הוא כינויו של הנהר בשפת הגמדים. ראה קִיבִּיל-נָאלא.

 

זִיגִּילנָאד (Zigilnâd)- "עורק-כסף" (עמי הארץ התיכונה, ע"מ 279, 286). בזמן המאוחר, זהו שמו של הנהר קֶלֶבְּראנְט, כך גם לפי הסברו האחרון של טולקין לגבי פירוש השם זִיראק-זִיגִּיל "חוד-כסף", ופירושו של מי מִשני היסודות המופיעים כאן הוא "כסף"; למידע נוסף ראה זִיגִּיל. הסבר זה נוגד את שר הטבעות, שם מופיע שמו של הנהר כקִיבִּיל-נָאלא. 

 

זִיראק (zirak)- או שפירושה של מלה זו הוא "כסף" (הצבע כסף ולא המתכת, ראה קִיבִּיל)  או שפירושה "חוד"; ראה זִיגִּיל. מכיוון שהחלטתו האחרונה של טולקין על כך שבשם זִיראק-זִיגִּיל "שן-כסף, חוד-כסף" פירושו של זִיגִּיל הוא "כסף", פירושו של זִיראק הוא "חוד" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174 כנגד עמ' 175). זִיראק (Zirak), קיצור לשם זִיראק-זִיגִּיל (שרה"ט, חלק שני, פרק 3) פירושו "כסף" או (יותר הגיוני) "חוד". ייתכן וייסוד זה מופיע גם בשם גּאמִיל זִיראק.

 

זִיראק-זִיגִּיל (Zirak-zigil)- "שן-כסף", אחד מההרים הניצבים מעל מוריה (קרוי בסינדארין קֶלֶבְּדִיל).

 

[זִיראקִינְבּאר (Zirakinbar)- "קרן-כסף" (ראה אִינְבּאר), צורה שטולקין ללא ספק החליף בזִיראק-זִיגִּיל "שן-כסף" (תבוסת סאורון, עמ' 45).]

 

ז-נ (Z-N)- שורש עיצורי ל-"חשוך, אפלולי" (שובו של הצל, עמ' 466). ייסוד המופיע באַזאנוּלְבִּיזאר.

 

ז-ר-ק (Z-R-K)-שורש עיצורי של זִיראק.

 

טארָאגּ (tarâg)- "זְקָנים" בסִיגִּין- טארָאגּ (עמי הארץ התיכונה, עמ' 321), צורת יחיד אפשרית *טוּרְגּ (*turg).

 

ט'ארְקוּן (Tharkûn)- שמו הגמדי של גּאנְדאלְף, נאמר שפירושו "איש מטה" (שרה"ט, חלק רביעי, פרק 5; סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?).

 

טוּמוּנְזאהאר (Tumunzahar)- "משכנות הנבובים", השם הגמדי לנוֹגְּרוֹד (סילמארילּיון, פרק י').

 

מ-בּ-ר (M-B-R)- שורש העיצורי של אִינְבּאר "קרן" (כאן ניתן להבחין בהִבָּדְלוּת, ושהוא השתנה מ-מבּ ל-נבּ). (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

מאהאל (Mahal)- שמו של אאולה הואלא בגמדית (הסילמארילּיון פרק ב').

 

מאזארְבּוּל (Mazarbul)- "(ה?)רשומות". חדר המאזארְבּוּל, שווה ל-'חדר הרשומות' (שרה"ט, חלק שני, פרק 5). אם -ul היא סיומת תארית בק'וּזדוּל, התרגום "של ה-" מיותר לחלוטין.

 

מִים (Mîm)- שמו של גמד פעוט, אבי קִ'ים ואִיבּוּן (הסילמארילּיון, פרק כ"א).

 

מֵנוּ (mênu)- "אתם" (מלחמת הטבעת, עמ' 20), מתוך קריאת קרב גמדים (שם מופיע כצירוף אַיִ-מֵנוּ "עליכם").

 

-נָאד (-nâd)- ייסוד המופיע בשם זִיגִּילנָאד, שם נוסף לנהר קֶלֶבְּראנְט ("עוֹרַק-כּסף") המופיע בכרך 12 "עמי הארץ התיכונה" בע"מ 279, 286. במקום אחר נקרא נהר זה קִיבִּיל-נָאלא בק'וּזדוּל, לפיכך ל-נָאד תהיינה משמעות זהה לזו של נָאלא.

 

-נָאלא (-nâla)- לפי עמ' 175 בבגידתה של איזנגארד, משמעות של מלה זו אינה ידועה, אך אם השם קִיבִּיל-נָאלא בק'וּזדוּל זהה במשמעותו לשם הסינדארין קֶלֶבְּראנְט, אזי וייתכן שפירושה "דרך, מעבר נהר או אפיק" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

נאראגּ-זָאראם (Narag-zâram)- "?בריכה שחורה". בתוכו כלול השורש העיצורי נ-ר-גּ (שובו של הצל, עמ' 466).

 

נארְגּוּן (Nargûn)- "מוֹרְדוֹר", שם הכולל בתוכו את השורש העיצורי נ-ר-גּ (שובו של הצל, עמ' 466).

 

נוּלוּקִּ'יזְדִין (Nulukkhizdîn)- "נארְגּוֹתְרוֹנְד" (מלחמת אבני-היקר, עמ' 180), בפרק כ"א של הסילמארילּיון הושם שם זה עם טעות כתיב, כנוּלוּקִּיזְדִין (Nulukkizdîn), הערה על כך תימצא במלחמת אבני-היקר, עמ' 180, היכן שכריסטופר טולקין מודה שאיות זה היה שגוי. שונה ע"י טולקין מנוּלוּקִ'יזִידוּן (Nulukhizidûn), וככל הנראה מכיל בתוכו את השורש העיצורי ק'-ז-ד "גמד".

 

נ-ר-גּ (N-R-G)- שורש עיצורי של המלה "שחור", התנועות לא ניתנו. השורש מופיע בנארְגּוּן "מורדור, ארץ-שְחור", וייתכן שגם בנאראגּ-זָאראם. ייתכן והמלה העצמאית "שחור" תהיה *נאראגּ (*narag), השווה בּאראז "אדום" מהשורש העיצורי בּ-ר-ז.

 

סִיגִּין (sigin)- "ארוךְ(ים)", בסִיגִּין- טארָאגּ "ארוכי הזקן" (עמי הארץ התיכונה, עמ' 321). אִילו שמות-התואר בק'וּזדוּל מותאמים במספר, ייתכן וזה הוא בצורת רבים (או שצורת הבסיס תועדף בצירוף-כבול) /*ניסיון לא מוצלח לתרגם את המשפט: or the basic form may be preferred in compounds, המשמעות לא הובנה על ידיי*/.

 

סִיגִּין- טארָאגּ (Sigin-tarâg)- "ארוכי-הזקן", עם דורין השוכן בק'אזאד-דוּם (עמי הארץ התיכונה, עמ' 321).

 

פוּנְדִינוּל (Fundinul)- מתורגם מן הכתובת על קברו של בּאלִין כ-"בנו של פוּנְדִין". וודאי מילולית זהו שם תואר כלשהו השאוב מהשם, שאינו בק'וּזדוּל, אלא בלשון אדם.

 

פֶלאק (felak)  כשם עצם- כלי בעל להב רחב יותר מזה שבאזמל, כמעין קרדום קטן ללא הקַת, המשמש לחציבה ולפיסול בסלע (עמי הארץ התיכונה, עמ' 352).

 

פֶלאק (felak)  כפוֹעַל- לחצוב, להשתמש בכלי הקרוי בק'וּזדוּל פֶלאק (עמי הארץ התיכונה, עמ' 352).

 

פֶלאקְגּוּנְדוּ (felakgundu) נטמע והשתנה גם אל פֶלאגּוּנְדוּ (felaggundu)- "חוצב המערות", שם הניתן לפִינְרוֹד ע"י הגמדים בעידן הראשון, בשל מיומנותו במלאכת חציבת המערות, השם הותאם לסינדארין כפֶלאגּוּנְד (עמי הארץ התיכונה, עמ' 352). עובדה זו שוללת את הכנסת השורש פֶלֶגּ כשורש שמקורו משפת בני-לילית כפי שמצוין באטימולוגיות (הדרך האבודה וכתבים אחרים, 381), וכן גם את ההסבר שנותן לו טולקין.

 

פֶלֶק (felek)-  "חוצב בסלע", נאמר שזה שורש למלים אחרות; השורש העיצורי הוא ללא ספק *פ-ל-ק (*F-L-K), למרות שזה לא הוכח כנכון (עמי הארץ התיכונה, עמ' 352).

 

קאזאדּוּם (Kazaddûm)- איות לא תיקני של השם ק'אזאד-דוּם (שובו של הצל, עמ' 467). אין הדבר מצביע על כך שההברות ק ו-ק' אינן מֻבְדלות זו מזו.

 

ק-בּ-ל (K-B-L)- שורש עיצורי של קִיבִּיל, המלה שפירושה "כסף" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

קִיבִּיל (kibil)- "כסף" (בגידתה של איזנגארד, עמ' 174), מן השורש העיצורי ק-בּ-ל. השערה שהוצעה בבגידתה של איזנגארד, עמ' 174, היא שמלה זו קרובה למלת הקווניה טֶלְפֶה, אך הגיוני למעשה שזו שאולה ממלת הסינדארין קֶלֶבּ (והשאילה ככל הנראה נעשתה בשלב מאוחר בארץ התיכונה, שכן בסינדארין קדומה המלה היא קֶלֶפֶּה [הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 367], ללא שינוי של העיצור האחרון מ-פ ל-ב, בעוד שבּקוואנדית [לשון-הקוונדי, לשון בני-הלילית הקדומה] קדומה הצורה המשוערת של זו היא *קִיֶילֶפֶּה). המלה קִיבִּיל בק'וּזדוּל החליפה את סדרן של שתי העיצורים האחרונים ב-קֶלֶבּ .

 

קִיבִּיל-נָאלא (Kibil-nâla)- "עוֹרַק-כּסף", שמו של הנהר קֶלֶבְּראנְט הנובע בעמק אַזאנוּלְבִּיזאר וזורם דרך לוריין לאנדואין (שרה"ט, חלק שני, פרק 3). שני יסודות המרכיבים שם זה, קִיבִּיל ונָאלא, נדונים בכרך 7, בגידתה של איזנגארד, ע"מ 174-175. באופן מתמיה, בכרך 12 "עמי הארץ התיכונה", ע"מ 279, 286 ניתן שם נוסף בק'וּזדוּל לנהר הזה, זִיגִּילנָאד. אותו כרך מציין בעמ' 275 שבאחת מהטיוטות של הנספחים לשר הטבעות טולקין משתמש בשם קִיבִּיל-נָאלא כשמו של אגם המראה, אך זה השתנה לקֶ'לֶד-זָאראם, כפי שהוא מופיע בגוף הסיפור. כריסטופר טולקין דוחה דבר זה ומגדירו כ"מעידה ללא חשיבות" (עמי הארץ התיכונה, עמ' 286).

 

ק'אזָאד (Khazâd)- "גמדים", שמם של הגמדים לעצמם בק'וּזדוּל (שרה"ט, נספח ו'). ייתכן שצורת יחיד "גמד" היא *ק'וּזְד (*Khuzd).

 

ק'אזאד-דוּם (Khazad-dûm)- "משכנות הגמדים" הגדולים, מוריה, היכן ששכן עם-דורין.

 

ק'אזָאד אַיִ-מֵנוּ! (Khazad ai-mênu!)- "הגמדים עליכם!", קריאת-קרב גמדית (שרה"ט, נספח ו').

 

ק'וּזְדוּל (Khuzdul)- "גמדית, לשון הגמדים" שמה של השפה הסודית של הגמדים בפיהם. כמעט שלא נודעה למי שלא מן הגמדים.

 

[ק'וּזוּד (Khuzûd)- "גמדים", צורה קודמת של השם שהוחלפה ע"י טולקין בק'אזָאד (הדרך האבודה וכתבים אחרים, עמ' 274, 278).]

 

קִ'ים (Khîm)- שמו של אחד מבני מִים, הגמד הפעוט (סילמארילּיון פרק כ"א).

 

קֶ'לֶד (kheled)- "זכוכית" בשם קֶ'לֶד-זָאראם (Kheled-zâram) "אגם המראות" שפירושו בתרגום מילולי "ביצת-זכוכית". אומץ והותאם לסינדארין להֶלֶד' ( ובסילמארילּיון ניתן למצאה כתחילית כֶלֶק- ).

 

ק'-ז-ד (*Kh-Z-D) לא מוכח- שורש עיצורי של כל המלים הנוגעות לגמדים הנמצא בק'אזָאד "הגמדים" כעם, בק'וּזדוּל "גמדית", וללא ספק גם בנוּלוּקִּ'יזְדִין, שמה של נארְגּוֹתְרוֹנְד בפי מִים הגמד הפעוט (סילמארילּיון פרק כ"א).

 

רוּקְ'ס (Rukhs)- "אוֹרְק", צורת הרבים ראקָ'אס (Rakhâs). (מלחמת אבני-היקר, עמ' 391).

 

שאט'וּר (shathûr)- "ענן(ים)", שאט'וּר הוא גם קיצור השם בּוּנְדוּשַאט'וּר "ראש-ענן", אחד מההרים מעל מוריה (שרה"ט, חלק שני, פרק 3; בגידתה של איזנגארד, עמ' 174).

 

שארְבוּנְד, שארְבְּהוּנְד (Sharbhund)- "?גבעה קרחת", שם שנתנו הגמדים הפעוטים לאַמוֹן רוּד' (סיפורים שלא נשלמו, עמ' ?). הייתכן ובוּנְד (או בְּהוּנְד) הוא צורה שונה ל- בּוּנְד "ראש"? (הערת המת': לא ידוע כיצד בוטא צמד העיצורים BH, אם כ-ב מנושפת או כ-ב רפה, ולכן ניתנו שתי אפשרויות לשם).

 

הערות

 

¹ - ובמקור שאל טולקין חלק משמותיהם של הגמדים מן המיתולוגיה הנורדית העתיקה. בין שאר השמות ניתן למצוא אחד מפתיע- גּאנְדאלְף, הוא גּאנדאלף הקוסם, אולורין מן המערב הנשכח. [הערת המתרגם]